פסק-דין בתיק ת"א 32448-01-10

הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה

1.         התובעת הינה חברת עורכי דין אשר משרדה מצוי ברח' בזל 14 בתל אביב (להלן: " המשרד"). עורכת דין ציפורה בליצר הינה ראש המשרד ובעלת המניות בתובעת (להלן: " ציפורה"). בעלה של ציפורה מר יעקב בליצר הינו מנהל התובעת (להלן: " יעקב"). התובעת ביטחה את המשרד אצל הנתבעות: אצל הנתבעת 1, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הפניקס") רכשה פוליסת ביטוח בשם "אלומה למשרד". ביטוח זה היה בתוקף מיום 01.02.09 ועד ליום 31.01.10. הנתבעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הראל") ביטחה את המשרד בפוליסת ביטוח בשם "Up grade למשרד" בתוקף מיום 01.02.09 ועד ליום 31.01.09. אין מחלוקת ששתי הפוליסות (צורפו כנספחים א' ו-ב' לתצהיר ציפורה) כללו כיסוי ביטוחי הן למבנה, הן לתכולה והן בנושא שחזור מסמכים. אין מחלוקת בין הצדדים כי שתי הפוליסות כללו גם את האפשרות של כינון הנזק.

2.         ביום 10.04.09 פרצה שריפה במשרד. אין מחלוקת כי כתוצאה מהשריפה ניזוק המשרד על תכולתו ומבנהו. בין היתר, נשרפו גם מסמכים. התובעת מסרה הודעה מתאימה לנתבעות בדבר המקרה, ואלו האחרונות שלחו שמאים וחוקרים לבדיקת נסיבות האירוע והיקף הנזקים. ציפורה ויעקב מסרו את גרסותיהם בפני אותם גורמים, ואף בפני המשטרה, ובין היתר, נשאלו האם חושדים הם שמאן דהוא עומד מאחורי השריפה. אין מחלוקת כי במהלך חקירתו מסר יעקב שם של אדם (ואזן ישראל) אשר איים על ציפורה כי ישרוף את המשרד. ראו בעניין זה תצהירו של איילון פאלק, נספחים 1, 2, 4 - 6. כמו כן, ראו השאלונים והתשובות לשאלונים שהופנו לציפורה ויעקב בעניין זה.

3.         במקביל לחקירות בדבר נסיבות פרוץ השריפה, החלו בין הצדדים המגעים לשיקום המשרד. כך, למשל, נשלח ביום 25.05.09 מכתב השמאי רפפורט (נספח א' לתצהירו של קשטן), בו מפורט האומדן לעלות תיקון המבנה. בין היתר, נאמר בסעיף 1 למכתב זה: " לא ברור מדוע לא החלו במקום עבודות לשיקום המבנה". בסעיף 3 למכתב זה מתייחס השמאי להוצאות השחזור, מעביר הוא הצעת מחיר שניתנה על-ידי הגורם המשחזר, חברת אקספרס (להלן: " אקספרס"). הצעת מחיר זו עמדה על סך של 79,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

4.         למרות המכתב הנזכר לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת לא החלה בעבודות שיקום המבנה, ולמעשה עד ליום זה עומד המבנה נטוש ומפויח, כפי שהיה לאחר השריפה. בנוסף, אין מחלוקת שהנתבעות או מי מהן לא שילמו דבר לתובעת מכוח אותן פוליסות. למעשה, לא נשלח לתובעת מכתב דחיה מפורש (וכך גם טען בא-כוח התובעת בסיכומיו בעל פה בפניי). עם זאת, אין מחלוקת שביום 16.09.09 שלח בא-כוחן של הנתבעות (המשמש גם כבא-כוחן בהליך זה) מכתב בו הוא מודיע בסעיף 1 שדרישת התובעת לתשלום תגמולי ביטוח בגין אירוע השריפה נדחית, וזאת מכיוון שתיק המשטרה מצוי עדיין בשלבי חקירה. במכתב זה, אשר מכונה על-ידי הנתבעות בתצהיריהן "מכתב הדחיה" (ראו סעיף 7 לתצהיר אסתר יוגב מטעם הראל; וסעיף 7 לתצהיר ברזני מטעם הפניקס), טוענות הן שהתובעת אינה זכאית לתגמולי ביטוח, וזאת לאור הוראות 17, 18 ו-25 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א-1981 (להלן: " חוק חוזה ביטוח").

5.         בין היתר, לאור עמדתן זו של הנתבעות, לא פעלה כאמור התובעת לשיפוץ המבנה. התובעת טוענת כי נאלצה לאתר מקום חליף למשרד, לשפצו, להכשירו ולייעדו, ולרכוש את כל הדרוש על מנת לאפשר ניהול משרד עורכי דין (ראו סעיף 28 - 32 לתצהיר ציפורה).  יש לציין כי התובעת לא הגישה כל אסמכתאות המעידות על השיפוץ ו/או ההוצאות ו/או שכר הדירה ששולם במקום החלופי.

6.         ביום 09.05.10 הודיעה המשטרה לציפורה, בעקבות פנייתה, כי תיק המשטרה נסגר. במסמך ההודעה (נספח ד' לתצהיר ציפורה) נאמר כי החשוד, מר ואזן, הכחיש כל קשר למעשה העבירה, ובנסיבות האירוע, לא נמצאו כל ראיות הקושרות את החשוד לביצוע העבירה, ולפיכך התיק נגנז. גם לאחר הודעת המשטרה, לא שולמו לתובעת תגמולי ביטוח כלשהם ממי מהנתבעות. משנוכחה התובעת לדעתה כי הנתבעות אינן משלמות דבר, שכרה היא את שירותיהם של מומחים על מנת שיעריכו את הנזק למבנה ולתכולתו.

7.         התובעת הגישה מטעמה את חוות הדעת של המומחה ראובן כפתורי (להלן: " כפתורי"). הנזק למבנה בחוות הדעת הוערך בסכום של 539,696 ש"ח; נזקי התכולה הוערכו בסכום של 521,880 ש"ח; הנזק בגין שחזור המסמכים הוערך בסכום של 380,000 ש"ח; הנזק בגין אובדן דמי שכירות למבנה החלופי הוערך בסכום של 157,500 ש"ח. סכומים אלו, ביחד עם הוצאות שכר טרחת שמאי והוצאות כיבוי אש, הובילו לאומדן של 1,683,804 ש"ח. כתב התביעה התבסס על חוות הדעת של כפתורי, אם כי הנזק בגין אובדן דמי שכירות הוקטן לסך של 60,000 ש"ח (ראו סעיף 35.2 לכתב התביעה). לפיכך, הוגשה התביעה שבפניי על סך של 1,576,054 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בנוסף, נכללה דרישה בכתב התביעה לחייב את הנתבעות בריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה ביטוח. יש לציין כי בכתב התביעה הכחישה התובעת מכל וכל את ההאשמות המיוחסות לה בדבר אי מסירת דיווח לנתבעות לגבי האיומים הנטענים. התובעת טענה כי לא היה כל איום ממשי על התובעת, והיא לא חטאה לחובותיה המעוגנות בחוק חוזה ביטוח.

8.         מנגד, הנתבעות שבו על טענותיהן השוללות, לטענתם, את האחריות לפי הפוליסה, ולכן טענו כי בדין דחו את התביעה במכתב עמדה מנומק. בנוסף ולחלופין, טענו הנתבעות כי הנזקים הנטענים בחוות הדעת של כפתורי הינם מוגזמים, מופרכים וחסרי כל בסיס. הנתבעות טוענות שהתובעת לא צירפה מסמכים מהותיים המעידים על ביצוע תשלומים כלשהם לכתב התביעה. הנתבעת מטעמה הגישה חוות דעת. על-פי חוות הדעת של מר קשטן, הנזק למבנה, בערכי כינון, מסתכם בסך של 214,806 ש"ח ואילו בערכי שיפוי (ערך ריאלי) בסך של 143,276 ש"ח. הנזק לתכולה מסתכם בסך של 189,730 ש"ח (ערך כינון), 101,515 ש"ח (ערך ריאלי); שחזור המסמכים מסתכם בסך של 237,979 ש"ח (ערך כינון), 79,000 ש"ח (ערך ריאלי, זהו הסכום ששולם לאקספרס); ודיור חלוף בסך של 15,000 ש"ח. הנתבעות טוענות כי לכל היותר עליהן לשלם 663,627 ש"ח בערכי כינון או 325,356 ש"ח בערכי שיפוי. אקדים את המאוחר ואציין כי בסיכומיהן טענו הנתבעות כי אין כלל מקום לדון בחלופת ערכי הכינון, כיוון שאין מחלוקת שהתובעת לא פעלה לשיפוץ ושיקום המבנה ו/או התכולה, וכי חלפה התקופה הקבועה בפוליסה (12 חודש מיום האירוע) לכינון. לכן, לטענת הנתבעות, התובעת אינה זכאית אלא לערכי שיפוי.

9.         יש לציין כי במקביל לתביעה שבפניי, הוגשה תביעה על-ידי חברת אקספרס בה נדרשה התובעת לשלם את הסך של 79,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. בתביעת אקספרס שוגרה הודעת צד ג' לנתבעות. שתי התביעות אוחדו בפניי, וביום 05.09.11 התקיים קדם משפט בנוכחות הצדדים כולם. בדיון זה סוכם, בין היתר, כי בכל הקשור לשאלת החבות והאחריות, חוזרות בהן הנתבעות מכל הטענות ביחס לתובעת ואמינותם של ציפורה ויעקב. לצורכי פשרה בלבד, סוכם בין הצדדים כי יופחת מהפיצוי שישולם לתובעת 10% מכל סכום שייפסק. כמו כן, נקבע כי מכל סכום שייפסק יש להוריד את סכומי ההשתתפות העצמית. סוכם שהנתבעות ישלמו את תביעת אקספרס בהפחתה של 10%, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ושכר טרחת עורך דין בשיעור 15%. נקבע כי תשלום זה ינוכה מהסכומים המגיעים לתובעת. בית המשפט מינה שני שמאים אובייקטיביים להערכת הנזקים למבנה ולתכולה (המהנדס גולדקלנג לבדיקת הנזקים למבנה, השמאי נוב לבדיקת הנזקים לתכולה). נקבע כי לצדדים תהיה זכות להפנות למומחים שאלות הבהרה, ולאחר שיתקבלו חוות הדעת, במידה ולא תהיינה הסכמות, יתייצבו הצדדים לסיכומים בעל פה, כשכל צד שומר על זכותו לטעון בפני בית המשפט, בין היתר, בשאלת תשלום על-פי ערכי כינון או ערכי שיפוי, בשאלת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין; כל זאת, כאשר בטיעון בעל פה רשאים הצדדים להסתמך אך ורק על המסמכים המצויים בפני בית המשפט. עוד נקבע: " הצדדים מסכימים כי התשלומים לתובעת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל ממועד הנזק, בתוספת 30 יום ועד התשלום המלא בפועל".

חוות הדעת של מומחי בית המשפט

10.        בהתאם להסכמות שגובשו לעיל, מסרו המומחים את חוות דעתם לבית המשפט ובהמשך אף מסרו תשובות הבהרה לשאלות שנשאלו. גולדקלנג העריך את הנזק למבנה בסכום של 251,080 ש"ח בצירוף מע"מ (בערכי כינון) ובערכי שיפוי בסכום של 188,040 ש"ח. גולדקלנג התייחס גם לעלויות תכנון ופיקוח; שיקום הנזקים ברכוש המשותף; שיקום נזקים לצד ג'; הוצאות כיבוי אש; כל אלה מוסיפים עוד כ-30,000 ש"ח. גולדקלנג קבע כי משך הזמן הנדרש לביצוע עבודות השיפוץ הוא חודשיים, וכי דמי השכירות הראויים הינם 6,000 ש"ח לחודש.

11.        נוב הגיש את חוות דעתו וקבע כי הנזק לתכולה בערכי כינון עומד על 499,558 ש"ח. מתוך סכום זה העריך נוב את רכיב שחזור המסמכים בסך של 253,466 ש"ח. בערכי שיפוי נתן נוב שתי חלופות אותן הוא מכנה "אלטרנטיבה א'" ו-"אלטרנטיבה ב'". השוני בין האלטרנטיבות נעוץ  ברכיב שחזור המסמכים. באלטרנטיבה א' העריך נוב את ההוצאה בגין שחזור המסמכים בסך של 171,392 ש"ח ואילו באלטרנטיבה ב' העריך את שחזור המסמכים בסך של 79,000 ש"ח, הוא הסכום ששולם לאקספרס. שוני זה הוביל את נוב לשני ערכים לעניין שיפוי, 330,919 ש"ח לעומת 238,527 ש"ח. נוב קבע כי בהתאם למוסכם, בית המשפט הוא שיחליט האם לקבוע ערכי כינון או שיפוי, ובמידה וייקבע ערך שיפוי, בית המשפט הוא שיכריע בין שתי האלטרנטיבות.

12.        הצדדים, כאמור, הפנו שאלות הבהרה למומחים. הנתבעות ירדו לפרטי פרטים והפנו שאלות, בין היתר, בנוגע לתמונות, תוכנות מחשב, כסף מזומן. הנתבעות חזרו על טענות אלה גם בסיכומים שאת עיקריהם הגישו בכתב. לאחר שהתקבלו, כאמור, חוות הדעת והתשובות לשאלות הבהרה, התייצבו הצדדים לסיכום טענותיהם בעל פה.

הטענות בסיכומים

13.        התובעת טוענת כי לא הייתה כל סיבה לעכב את תשלומי הביטוח מעבר ל-30 יום הקבועים בחוק. התובעת טוענת כי עצם העובדה שהמשטרה חקרה את האירוע, אינה מהווה עילה שבדין לדחיית תגמולי הביטוח. התובעת טוענת כי הנתבעות, למעשה, לא שיגרו מכתב דחיה כדין, ומכתב הדחיה אליו הן מכוונות אינו עומד בהנחיות המפקח על הביטוח. אציין כי בנקודה זו התעורר ויכוח בין הצדדים לגבי מכתב הדחיה והאם רשאית התובעת להעלות טענות בנוגע אליו, כל זאת כאשר הנתבעות סברו כי לא הוגש כתב תשובה. עם זאת, הוכח כי התובעת אכן הגישה כתב תשובה לתיק, בו טענה בין היתר, לעניין מכתב הדחיה.

14.        התובעת טוענת כי במצב דברים זה, בו הנתבעות מצד אחד משאירות בעמימות את הסיבות לאי תשלום תגמולי הביטוח, ומאידך לא מעבירות ולו שקל אחד לקופתה, כל זאת כאשר הפוליסות בתוקף, עמדה היא במצב בלתי אפשרי ששלל ממנה את היכולת לפעול לשיקום הנזקים. התובעת טענה שהנתבעות פעלו בחוסר תום לב ובניגוד לחובות המוטלות עליהן בחוק חוזה ביטוח, ולכן עליהן לשלם לתובעת את נזקיה בערכי כינון. התובעת הפנתה לת"א 1056/05 אחד העם מזון ומשקאות בע"מ נ' הדר חברה לביטוח בע"מ מפי כב' השופטת פלפל (להלן: " פס"ד אחד העם "). התובעת טענה כי בנסיבות דומות קבעה כב' השופטת פלפל שיש לשלם בערכי כינון. התובעת ביקשה לבחון את התנהגות הנתבעות כמכלול, במיוחד לקחת בחשבון את העובדה שעד היום לא שולם דבר עבור הנזקים, גם לא בערכי שיפוי. לפיכך, טענה התובעת, כי יש לפצות אותה בערכי כינון וכן להוסיף ריבית לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח. התובעת עמדה על פסיקת דמי שכירות ראויים לכל התקופה בה נאלצה לשהות מחוץ למשרדה. התובעת טענה כי יש להשיב את כל הסכומים ששולמו למומחים, ובכלל זה מומחי בית משפט, וכן לחייב בשכר טרחה בשיעור 25% מכל סכום שייפסק. בין היתר, נטענו טענות לגבי התכשיטים והמזומן, שחזור המסמכים, לכל אלה אתייחס בהכרעתי.

15.        הנתבעות מצידן טענו כי כל עוד לא הייתה הכרעה בשאלת החבות, לא הייתה עליהן כל חובה לשלם סכום כלשהו, זאת מכיוון שעמדתן של הנתבעות הייתה שאין כיסוי ביטוחי לאירוע. לעניין ערכי הכינון, טענו הנתבעות כי יש לדחות דרישה זו על הסף. הנתבעות הפנו לפסק דין ע"א 191/80 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מלון דבורה בע"מ , פד"י לה(4) 714   (להלן: " פס"ד מלון דבורה "). שם נקבע, בין היתר, שקיימים שני תנאים לתשלום בערכי כינון: " לסיכום: שני התנאים, המצויים בסעיף הכינון של הפוליסות דנן, היינו, התקופה המוגבלת להשלמת הכינון וחבות המבטח לתשלום ההוצאות לאחר שהכינון נעשה בפועל, הם חלק בסיסי של ביטוח ערך הכינון, המקובלים בעסקי הביטוח כעיקרון להפעלתו". הנתבעות טענו כי משחלף הזמן הקבוע בפוליסות לעניין הכינון (12 חודש), ומשהכינון לא נעשה בפועל, אין כל מקום לפצות על-פי חלופה זו. בנוסף ולחלופין, העלו הנתבעות טענות לגבי רכיבים מסוימים וביניהם דמי השכירות; התמונות; המזומן והתכשיטים; תוכנות המחשב; הוצאות כיבוי האש נכללו הן בחוות הדעת של נוב והן בחוות הדעת של גולדקלנג; הוצאות שכר טרחת המומחים של התובעת ושכר טרחת עורך הדין, שלטענת הנתבעות לא נתמכו בכל ראיה. על-פי הטבלה אשר הוגשה על-ידי הנתבעות בתום הסיכומים, התשלום לתובעת עומד על הסך של 267,376 ש"ח (זאת, בין היתר, לאחר שנוכה שיעור של 10% בהתאם להסכמה הדיונית מיום 05.09.11), ובטרם נוספו הצמדה וריבית ושכר טרחת עורך דין. לגבי הדרישה שהועלתה על-ידי בא-כוח התובעת בסיכומיו לפסיקת ריבית לפי סעיף 28א לחוק חוזה ביטוח, טען בא-כוח הנתבעות כי דרישה זו עומדת בניגוד להסכמה הדיונית הנ"ל, עת נקבע כי החיוב שיושת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בא-כוח הנתבעות טוען כי אין לפרש הסכמה זו ככזו המתירה תשלום ריבית חריגה.

השאלות העומדות לדיון